מתי בפעם האחרונה יצאתם לדאבל-דייט?

זוגות עם ילדים קטנים מתקשים פעמים רבות למצוא זמן לבילוי זוגי. כשמתאפשר להם כבר לצאת הם מעדיפים לבלות באופן אינטימי, או מתקשים לתאם בהתראה קצרה עם זוג נוסף (שלרוב גם לו יש ילדים קטנים וקושי דומה למצוא זמן). בפעול יוצא שהם נפגשים עם חברים בהרכב משפחתי מלא או ללא בני/בנות זוג.

דאבל דייט משלב אלמנטים של בילוי זוגי יחד עם מפגש חברתי. הוא תורם לריענון השיח הזוגי ומעשיר את האינטראקציה הזוגית. אלמנטים אלה באים פחות לידי ביטוי בבילוי ללא בני/בנות זוג או בבילוי משפחתי – בו חלק משמעותי מתשומת הלב מופנית לטיפול והשגחה על הילדים.

זוגות רבים סיפרו לי שדרך כך ששמעו שיחה של בן/בת הזוג שלהם עם אדם אחר, הם נחשפו לרעיונות או מחשבות שלא היו מודעים אליהם בעבר אצל בן/בת זוגם/ן. הגילוי הוביל לשיח זוגי חדש שהעשיר את הקשר. החלפת רעיונות ודעות מול זוג חברים יגרה פעמים רבות העמקת השיח גם בתום הדייט ברובד הזוגי.

כמו כן, באופן טבעי כשאנחנו נפגשים עם זוג נוסף אנו עסוקים כך או אחרת בהשוואה מולם. השוואתיות סבירה עשויה להיות בעלת ערך חיובי לזוגיות. היא מאפשרת לנו לבחון מחדש דברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו ועשויה להביא אותנו לרענן את מערכת היחסים ולעשות בה שינויים רצויים בהתאם לבדיקה המחודשת.

 טיפ: נסו לתאם אחת לחודשיים שלושה בילוי זוגי עם זוגות חברים נוספים. חישבו יחד, אילו מזוגות החברים שלכם מעניינים את שניכם במידה דומה. תאמו עמם מספיק זמן מראש בכדי שתוכלו להתארגן בהתאם. מומלץ לבחור בילוי המשלב אפשרות לנהל שיחה.

גם אם אינכם שומרי מסורת, יום כיפור מביא עמו הזדמנות להתבוננות פנימית:

באיזו מידה קל או קשה לכם לבקש סליחה? באיזו מידה קל או קשה לכם למחול על עוול שנעשה לכם? האם אתם "שומרים בבטן" או מלבנים את הדברים שמפריעים לכם?

אחד הרגעים הקשים ביותר בטיפול זוגי הם כאשר אחד מבני הזוג או שניהם פגועים עד כדי כך שהם מתקשים לסלוח על דברים שנעשו בעבר. לרוב הקושי נובע ממנגנון הגנה ששומר מפני פגיעה חוזרת. במצבים אלה הקושי למחול מאיים על המשכיות מערכת היחסים. זוגות אשר מתקשים להתמודד עם אתגר המחילה עשויים לעמוד בפני פרידה. לעיתים מדובר בארוע גדול ומשמעותי בחיי הזוג ולעיתים זהו רצף מתמשך של ארועים פוגעניים שלא לובנו כהלכה.

כשאנחנו נוטרים טינה אנחנו בפועל מכבידים על עצמינו ומסתובבים ללא הרף עם שק של כאב. מצד אחד, אנחנו פוחדים לעזוב את השק, כיוון שהוא מזכיר לנו שאנחנו צריכים להישמר ולהיזהר. מצד שני, הוא מכביד עלינו ומקשה עלינו להתפתח ולהיפתח להזדמנויות חדשות. באופן דומה, כשאנחנו נמנעים מלבקש סליחה, אנחנו סוחבים עמנו שק של אשמה ובושה. גם הימנעות זו, נובעת ממנגנון הגנה שלכאורה שומר עלינו מתחושות של חולשה ופגיעות.

 טיפ: פנו זמן רגשי להתבוננות פנימית ובדקו עם עצמכם: האם יש "שקים" של כאב או אשמה שהייתם רוצים להשתחרר מהם? מה מקשה עליכם להרפות אותם? האם יש לכם רווח משני מלהמשיך ולסחוב אותם? עשו עם עצמכם חשבון של רווח מול הפסד – האם אתם יותר מרוויחים או מפסידים מסחיבת השקים? אם הגעתם למסקנה שתרוויחו יותר מלשחרר – פשוט תרפו!

אסיים בסיפור יפהפה ששלחו לי לאחרונה שנקרא "רוחות של סליחה":

"מספרים על שני חברים שהלכו יחד במדבר. במהלך המסע, החל להתעורר בין השניים ויכוח סוער וחבר אחד סטר על לחיו של החבר השני. החבר שקיבל את הסטירה לא החזיר מכה ולא אמר מילה רעה. במקום זה הוא הרים מקל וכתב על החול: היום, החבר הכי טוב שלי סטר לי בפרצוף!

השניים המשיכו במסעם, עד שמצאו נווה מדבר והחליטו לטבול בו. החבר האחד נכנס למים ושכשך בהם בלי בעיה ואילו החבר השני, שקיבל את הסטירה, נסחף לאיזור של מים עמוקים והחל לטבוע. חברו מיהר לשחות לעברו ולמשות אותו אל הגדה. לאחר שהתאושש, חרט החבר על האבן הקרובה: היום החבר הכי טוב שלי הציל את חיי!

החבר שסטר והציל מטביעה, הסתכל בו בפליאה ושאל: אחרי שפגעתי בך כתבת בחול ועכשיו אתה חורט על אבן – למה? הסתכל עליו החבר השני וענה: כשמישהו פוגע בנו אנחנו צריכים לכתוב את זה על חול כדי שרוחות של סליחה יוכלו למחוק מה שהיה, אבל כשמשהו טוב קורה או כשמישהו עושה עבורינו דבר נפלא, עלינו לחרוט זאת באבן כך ששום רוח לא תוכל לטשטש את מה שהיה".

*מקור הסיפור אינו ידוע לי. אשמח לכתוב קרדיט במידה וימצא המקור.

ראש השנה זו הזדמנות חגיגית לעשות חשבון נפש: מה השגתי בשנה שחלפה? מה כבר לא משרת אותי או מעכב אותי, והייתי רוצה להשאיר מאחור? מה אני מאחל לעצמי ורוצה להשיג בשנה הבאה עלי לטובה?

לרוב אנחנו נוהגים לעשות חשבון נפש ברמה האישית. הפעם אני מציעה לכם לעשות זאת ביחד עם בן/בת הזוג שלכם!

• תקבעו יחד "פגישת עבודה", בבית או בבית קפה, באווירה נינוחה וללא הפרעות.
• ספרו אחד לשניה מה לדעתכם ההישגים המשמעותיים שלכם יחד בשנה שחלפה. מה היה משמעותי עבורכם ברמה הזוגית?
• חישבו יחד, אילו דפוסים בזוגיות שלכם הייתם רוצים להשאיר מאחור. יתכן שאלה היו דפוסים שבעבר שרתו אתכם וכיום הם כבר לא רלוונטיים ואף מעכבים אתכם. בחרו באופן מודע לזנוח דפוסים פוגעניים.
• הציבו לעצמכם יעדים ישימים לשנה החדשה, והתחייבו לפעול להשיגם יחד בשיתוף פעולה.
• רשמו באופן מסודר מה בחרתם לזנוח ומה התחייבתם להשיג. כך, בעוד שנה מהיום תוכלו לעבור יחד על הרשימה ולבדוק האם עמדתם ביעדים. במידת הצורך, תוכלו לעשות מקצה שיפורים מתוך הניסיון והלמידה מהשנה שחלפה.

משפחות רבות מתמודדות בימים אלו עם גיוס חיילי מילואים. באופן הכי טבעי רמת הדאגה והמתח בבתים אלה גובר. עומס המטלות גובר גם הוא, וכל הבית צריך להיערך אחרת.

ראשית, תסבירו לילדים שאבא לוקח חלק חשוב בשמירה על ישראל. אין צורך להכנס לפרטים מיותרים ולהעמיס במידע עודף. המשיכו את השיחה בכך, שכפי שאבא עושה את חלקו בשמירה על המדינה, כך כל אחד מבני הבית יכול לקחת חלק בהתארגנות המחודשת. כשנותנים לילדים תפקידים בבית, מחזקים את תחושת הערך והביטחון שלהם. הידיעה שסומכים עליהם ושגם הם יכולים לתרום מעניקה להם תחושת הישג וכוח, ובכך עשויה לסייע בהפחתת רמת החרדה.

זיכרו, הילדים חשים ומושפעים ממצב הרוח של ההורים. אם חרדה מעבירה תחושות אלה לילדיה, ללא מילים. דרך טובה להתמודד עם החרדה והבדידות היא להיות בחברת אנשים שמשרים עלינו רגשות חיוביים וביטחון. אפשר להזמין חברים לילדים או להתארח אצל קרובי משפחה. במידת הצורך ניתן לפנות לגורמי תמיכה בקהילה.

דברו עם הילדים על הרגשות שלכם ושלהם, ותנו לגיטימציה למגוון רחב של רגשות. אל תנסו לטשטש את היותכם מודאגים, אלא הדגישו את זה שאתם מודאגים יחד ועוזרים אחד לשני להתמודד עם הדאגה.

מתפללת לשובם המהיר והבטוח של כל חיילינו ומחזקת אותם מן העורף.

יעל.

הורים רבים שאלו אותי הבוקר איך להסביר לילדים את מה שקורה ולמה יש אזעקה, לאחר שחלק גדול מהם בחרו לומר לילדים שלהם שהאזעקה אתמול היתה רק תרגיל ושאין סיבה לדאגה.

אז חשוב לי לעשות קצת סדר:

אל תשקרו לילדים! הם הולכים לגן/קייטנה ושומעים מילדים או מבוגרים אחרים גירסה שונה ואז חווים בלבול וחוסר אמון. כמו כן, הם רואים שאתם מודאגים – אז אין טעם לומר שאין סיבה לדאגה.

תסבירו בקצרה שכשיש אזעקה צריך ללכת למקום מוגן, ולכן אתם עושים כל מה שצריך לעשות כדי להיות בטוחים ומוגנים. לגדולים יותר אפשר להסביר שיש גם את צה"ל ואת "כיפת ברזל" ששומרים עלינו וליתר ביטחון אנחנו נכנסים למרחב המוגן.
כלומר, חשוב לתת לילדים את ההרגשה שהם לא חשופים וחסרי הגנה אלא שיש בידינו את כל מה שצריך כדי להתגונן, וכדי להיות מוגנים צריך רק לשמור על כללי הבטיחות.

מעבר להסבר הראשוני, אתם צריכים להיות תגובתיים בלבד. כלומר, לענות על שאלות רק במידה ויהיו כאלה, ובאופן מותאם לגיל הילד. ההסבר צריך להיות קצר, ברור, ענייני ואמיתי.

הכי חשוב זה לתת לגיטימציה לכל רגש שעולה, כולל דאגה. כשאתם אומרים לילד "אל תדאג", אתם משאירים אולו לבד עם הדאגה שלו. התגובה לילד שחושש צריכה להיות מכילה ולא מבטלת, לדוגמא: "זה באמת מדאיג ולא נעים, אבל אנחנו עושים כל מה צריך כדי להיות מוגנים".

כמו כן, חשוב לשים לב לחשיפת הילדים לאמצעי התקשורת ולהגביל במידת הצורך.

אם יש לכם שאלות נוספות אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בפרטי.
בתפילה לשלווה ושלום לכל בית ישראל,
יעל

תתאמו מראש מי מעיר איזה ילד ולוקח אותו למרחב המוגן, כדי לזרז את התהליך ולצמצם בלבול בזמן אמת. כשאתם מעירים את הילדים ומעבירים אותם למרחב המוגן, השתדלו לשמור על קור רוח ולהשרות עליהם מקסימום ביטחון. תסבירו להם בקצרה וברוגע לאן אתם לוקחים אותם גם אם הם נראים ישנים ואפופים.
תדאגו שבמרחב המוגן יהיו בקבוקי מים קטנים שקל לשתות מהם ומשחק או בובה שישרו ביטחון. למי שיש – מומלץ לשים סיר לילה, כדי שיוכלו לעשות את הצרכים שלהם במידת הצורך. אפשר גם לשים חבילת שוקולד, זה יכול לרומם את מצב הרוח במידה והילדים מגלים סימני לחץ וחרדה.

האם הרגשתם פעם שהמשפחה של בן/בת הזוג מתערבת לכם קצת יותר מידי בחיים? האם אתם מרגישים לפעמים בתחרות איתם?

תרגישו בנוח, זה קורה בבתים הכי טובים. זה מועצם ומודגש פעמים רבות באירועים משמעותיים במעגל החיים, כגון חתונה, לידה וכד'. כשאנחנו מתחתנים, בפועל נוצרת תת מערכת חדשה מתוך שתי תתי מערכות קודמות של משפחות המוצא. בספרות המקצועית קוראים לזה "חיבור משפחות באמצעות נישואין". אחת המשימות ההתפתחותיות הראשונות של הזוג הצעיר היא יצירת זהות זוגית, הנבדלת ממשפחות המוצא, וזאת על ידי העתקת הנאמנויות הבסיסיות ממשפחת המוצא, לתא המשפחתי החדש שנוצר. בפועל, על בני הזוג ללמוד כיצד לקבל החלטות משותפות, בכל אותם נושאים שבעבר נוהלו באופן אישי או שהוכתבו על-ידי משפחות המוצא.

כשמשימה התפתחותית זו לא מיושמת כהלכה, נראה פעמים רבות ריבים ותחושה של תחרות בין משפחת המוצא לבן/בת הזוג באשר ללגיטימיות של אמונות, ערכים ומנהגים שונים. מטופלים רבים מתארים תחושה של "תקועים בין הפטיש לסדן", והרגשה שלא משנה מה יעשו תמיד יהיה צד לא מרוצה.

טיפ: כפי שאני אומרת פעמים רבות, הזוגיות היא הבסיס של התא המשפחתי. הבסיס הזה חייב להיות חזק ומאוחד למען שלמות המשפחה. חישבו יחד מה חשוב לכם ומה נכון לכם במשפחה הגרעינית שלכם. קבלו החלטה מודעת, אילו ערכים, מנהגים ואמונות חשוב לכם לשמר ממשפחת המוצא ואילו לא. קבלו החלטות יחד, ותנהלו משא ומתן במידת הצורך. לכשהתקבלה החלטה זוגית, חשוב ביותר שתגבו אחד את השניה אל מול המשפחה המורחבת. אם אתם מרגישים שהמשפחה המורחבת מתערבת מידי לטעמכם – הציבו גבול ברור אך מכבד, והסבירו להם את ההבדל בין להיות מעורבים למתערבים.