טיפ #19: "גמישות תפקידית"

האם בן/בת הזוג שלכם נוסעים מטעם העבודה לחו"ל מפעם לפעם? האם יש מצבים נוספים בעטיים בן/בת הזוג אינו פנוי לקיים את התפקידים הקבועים שלו/שלה בבית?

בעבר, חלוקת התפקידים בין בני זוג היתה ברורה: האישה היתה "שרת הפנים" – עבדה בעבודות בתוך משק הבית והבעל היה "שר החוץ" – עבד מחוץ למשק הבית. לכל אחד מבני הזוג היו תפקידים בלעדיים וברורים. לא היתה כל ציפיה שבני הזוג יחליפו תפקידים, ולכן לא היתה ציפיה שבני הזוג ילמדו את התפקידים אחד של השניה. לדוגמא, לא היה מצופה מהגבר לבשל או לכבס, ובהתאמה לא היה מצופה מהאישה ללכת למוסך או לנהל את ענייני הבנק.

כיום, חלוקת התפקידים פתוחה למו"מ וזוגות רבים מתאימים אותה בהתאם להעדפות ויכולות אישיות. יחד עם זאת, בקרב זוגות רבים חלוקת התפקידים יחסית קבועה ולכל אחד מבני הזוג ברור מה בתחום האחריות שלו ומה בתחום האחריות של בן/בת הזוג. אך מה קורה כאשר אחד מבני הזוג אינו יכול להמשיך לשאת בעול התפקידים שלו, בשל נסיעה לחו"ל, מילואים, עומס או חס וחלילה מחלה? המשך תפקודה התקין של המערכת המשפחתית כולה תלוי, במצבים אלה, בגמישות התפקידית של בני הזוג.

טיפ: הקדישו זמן וסבלות ללמד וללמוד את כלל התפקידים של משק הבית, בתוכו ומחוצה לו. אומנם חלק מהשירותים ניתנים לרכישה במידת הצורך, אך לא כולם. גם אם בשיגרה אינכם נוהגים לעשות תפקיד מסויים, ואף סולדים ממנו, חשוב שתדעו את העקרונות הבסיסיים לביצועו. כמו כן, למידה הדדית של כלל התפקידים תאפשר לכם מידי פעם להחליף תפקידים ולגוון. גמישות היא אחד המשאבים המשמעותיים ביותר לניהול מערכות יחסים- היא הכוח המכריע פעמים רבות בין שבר להתמודדות.

טיפ #18: "דאבל-דייט"

מתי בפעם האחרונה יצאתם לדאבל-דייט?

זוגות עם ילדים קטנים מתקשים פעמים רבות למצוא זמן לבילוי זוגי. כשמתאפשר להם כבר לצאת הם מעדיפים לבלות באופן אינטימי, או מתקשים לתאם בהתראה קצרה עם זוג נוסף (שלרוב גם לו יש ילדים קטנים וקושי דומה למצוא זמן). בפעול יוצא שהם נפגשים עם חברים בהרכב משפחתי מלא או ללא בני/בנות זוג.

דאבל דייט משלב אלמנטים של בילוי זוגי יחד עם מפגש חברתי. הוא תורם לריענון השיח הזוגי ומעשיר את האינטראקציה הזוגית. אלמנטים אלה באים פחות לידי ביטוי בבילוי ללא בני/בנות זוג או בבילוי משפחתי – בו חלק משמעותי מתשומת הלב מופנית לטיפול והשגחה על הילדים.

זוגות רבים סיפרו לי שדרך כך ששמעו שיחה של בן/בת הזוג שלהם עם אדם אחר, הם נחשפו לרעיונות או מחשבות שלא היו מודעים אליהם בעבר אצל בן/בת זוגם/ן. הגילוי הוביל לשיח זוגי חדש שהעשיר את הקשר. החלפת רעיונות ודעות מול זוג חברים יגרה פעמים רבות העמקת השיח גם בתום הדייט ברובד הזוגי.

כמו כן, באופן טבעי כשאנחנו נפגשים עם זוג נוסף אנו עסוקים כך או אחרת בהשוואה מולם. השוואתיות סבירה עשויה להיות בעלת ערך חיובי לזוגיות. היא מאפשרת לנו לבחון מחדש דברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו ועשויה להביא אותנו לרענן את מערכת היחסים ולעשות בה שינויים רצויים בהתאם לבדיקה המחודשת.

 טיפ: נסו לתאם אחת לחודשיים שלושה בילוי זוגי עם זוגות חברים נוספים. חישבו יחד, אילו מזוגות החברים שלכם מעניינים את שניכם במידה דומה. תאמו עמם מספיק זמן מראש בכדי שתוכלו להתארגן בהתאם. מומלץ לבחור בילוי המשלב אפשרות לנהל שיחה.

טיפ #17: "רוחות של סליחה"

גם אם אינכם שומרי מסורת, יום כיפור מביא עמו הזדמנות להתבוננות פנימית:

באיזו מידה קל או קשה לכם לבקש סליחה? באיזו מידה קל או קשה לכם למחול על עוול שנעשה לכם? האם אתם "שומרים בבטן" או מלבנים את הדברים שמפריעים לכם?

אחד הרגעים הקשים ביותר בטיפול זוגי הם כאשר אחד מבני הזוג או שניהם פגועים עד כדי כך שהם מתקשים לסלוח על דברים שנעשו בעבר. לרוב הקושי נובע ממנגנון הגנה ששומר מפני פגיעה חוזרת. במצבים אלה הקושי למחול מאיים על המשכיות מערכת היחסים. זוגות אשר מתקשים להתמודד עם אתגר המחילה עשויים לעמוד בפני פרידה. לעיתים מדובר בארוע גדול ומשמעותי בחיי הזוג ולעיתים זהו רצף מתמשך של ארועים פוגעניים שלא לובנו כהלכה.

כשאנחנו נוטרים טינה אנחנו בפועל מכבידים על עצמינו ומסתובבים ללא הרף עם שק של כאב. מצד אחד, אנחנו פוחדים לעזוב את השק, כיוון שהוא מזכיר לנו שאנחנו צריכים להישמר ולהיזהר. מצד שני, הוא מכביד עלינו ומקשה עלינו להתפתח ולהיפתח להזדמנויות חדשות. באופן דומה, כשאנחנו נמנעים מלבקש סליחה, אנחנו סוחבים עמנו שק של אשמה ובושה. גם הימנעות זו, נובעת ממנגנון הגנה שלכאורה שומר עלינו מתחושות של חולשה ופגיעות.

 טיפ: פנו זמן רגשי להתבוננות פנימית ובדקו עם עצמכם: האם יש "שקים" של כאב או אשמה שהייתם רוצים להשתחרר מהם? מה מקשה עליכם להרפות אותם? האם יש לכם רווח משני מלהמשיך ולסחוב אותם? עשו עם עצמכם חשבון של רווח מול הפסד – האם אתם יותר מרוויחים או מפסידים מסחיבת השקים? אם הגעתם למסקנה שתרוויחו יותר מלשחרר – פשוט תרפו!

אסיים בסיפור יפהפה ששלחו לי לאחרונה שנקרא "רוחות של סליחה":

"מספרים על שני חברים שהלכו יחד במדבר. במהלך המסע, החל להתעורר בין השניים ויכוח סוער וחבר אחד סטר על לחיו של החבר השני. החבר שקיבל את הסטירה לא החזיר מכה ולא אמר מילה רעה. במקום זה הוא הרים מקל וכתב על החול: היום, החבר הכי טוב שלי סטר לי בפרצוף!

השניים המשיכו במסעם, עד שמצאו נווה מדבר והחליטו לטבול בו. החבר האחד נכנס למים ושכשך בהם בלי בעיה ואילו החבר השני, שקיבל את הסטירה, נסחף לאיזור של מים עמוקים והחל לטבוע. חברו מיהר לשחות לעברו ולמשות אותו אל הגדה. לאחר שהתאושש, חרט החבר על האבן הקרובה: היום החבר הכי טוב שלי הציל את חיי!

החבר שסטר והציל מטביעה, הסתכל בו בפליאה ושאל: אחרי שפגעתי בך כתבת בחול ועכשיו אתה חורט על אבן – למה? הסתכל עליו החבר השני וענה: כשמישהו פוגע בנו אנחנו צריכים לכתוב את זה על חול כדי שרוחות של סליחה יוכלו למחוק מה שהיה, אבל כשמשהו טוב קורה או כשמישהו עושה עבורינו דבר נפלא, עלינו לחרוט זאת באבן כך ששום רוח לא תוכל לטשטש את מה שהיה".

*מקור הסיפור אינו ידוע לי. אשמח לכתוב קרדיט במידה וימצא המקור.

טיפ #16: "תכלה שנה וקיללותיה, תחל שנה וברכותיה"

ראש השנה זו הזדמנות חגיגית לעשות חשבון נפש: מה השגתי בשנה שחלפה? מה כבר לא משרת אותי או מעכב אותי, והייתי רוצה להשאיר מאחור? מה אני מאחל לעצמי ורוצה להשיג בשנה הבאה עלי לטובה?

לרוב אנחנו נוהגים לעשות חשבון נפש ברמה האישית. הפעם אני מציעה לכם לעשות זאת ביחד עם בן/בת הזוג שלכם!

  • תקבעו יחד "פגישת עבודה", בבית או בבית קפה, באווירה נינוחה וללא הפרעות.
  • ספרו אחד לשניה מה לדעתכם ההישגים המשמעותיים שלכם יחד בשנה שחלפה. מה היה משמעותי עבורכם ברמה הזוגית?
  • חישבו יחד, אילו דפוסים בזוגיות שלכם הייתם רוצים להשאיר מאחור. יתכן שאלה היו דפוסים שבעבר שרתו אתכם וכיום הם כבר לא רלוונטיים ואף מעכבים אתכם. בחרו באופן מודע לזנוח דפוסים פוגעניים.
  • הציבו לעצמכם יעדים ישימים לשנה החדשה, והתחייבו לפעול להשיגם יחד בשיתוף פעולה.
  • רשמו באופן מסודר מה בחרתם לזנוח ומה התחייבתם להשיג. כך, בעוד שנה מהיום תוכלו לעבור יחד על הרשימה ולבדוק האם עמדתם ביעדים. במידת הצורך, תוכלו לעשות מקצה שיפורים מתוך הניסיון והלמידה מהשנה שחלפה.

כשאבא מתגייס…

משפחות רבות מתמודדות בימים אלו עם גיוס חיילי מילואים. באופן הכי טבעי רמת הדאגה והמתח בבתים אלה גובר. עומס המטלות גובר גם הוא, וכל הבית צריך להיערך אחרת.

ראשית, תסבירו לילדים שאבא לוקח חלק חשוב בשמירה על ישראל. אין צורך להכנס לפרטים מיותרים ולהעמיס במידע עודף. המשיכו את השיחה בכך, שכפי שאבא עושה את חלקו בשמירה על המדינה, כך כל אחד מבני הבית יכול לקחת חלק בהתארגנות המחודשת. כשנותנים לילדים תפקידים בבית, מחזקים את תחושת הערך והביטחון שלהם. הידיעה שסומכים עליהם ושגם הם יכולים לתרום מעניקה להם תחושת הישג וכוח, ובכך עשויה לסייע בהפחתת רמת החרדה.

זיכרו, הילדים חשים ומושפעים ממצב הרוח של ההורים. אם חרדה מעבירה תחושות אלה לילדיה, ללא מילים. דרך טובה להתמודד עם החרדה והבדידות היא להיות בחברת אנשים שמשרים עלינו רגשות חיוביים וביטחון. אפשר להזמין חברים לילדים או להתארח אצל קרובי משפחה. במידת הצורך ניתן לפנות לגורמי תמיכה בקהילה.

דברו עם הילדים על הרגשות שלכם ושלהם, ותנו לגיטימציה למגוון רחב של רגשות. אל תנסו לטשטש את היותכם מודאגים, אלא הדגישו את זה שאתם מודאגים יחד ועוזרים אחד לשני להתמודד עם הדאגה.

מתפללת לשובם המהיר והבטוח של כל חיילינו ומחזקת אותם מן העורף.

יעל.

הנחיות כיצד להסביר לילדים את המצב הביטחוני

הורים רבים שאלו אותי הבוקר איך להסביר לילדים את מה שקורה ולמה יש אזעקה, לאחר שחלק גדול מהם בחרו לומר לילדים שלהם שהאזעקה אתמול היתה רק תרגיל ושאין סיבה לדאגה.

אז חשוב לי לעשות קצת סדר:

אל תשקרו לילדים! הם הולכים לגן/קייטנה ושומעים מילדים או מבוגרים אחרים גירסה שונה ואז חווים בלבול וחוסר אמון. כמו כן, הם רואים שאתם מודאגים – אז אין טעם לומר שאין סיבה לדאגה.

תסבירו בקצרה שכשיש אזעקה צריך ללכת למקום מוגן, ולכן אתם עושים כל מה שצריך לעשות כדי להיות בטוחים ומוגנים. לגדולים יותר אפשר להסביר שיש גם את צה"ל ואת "כיפת ברזל" ששומרים עלינו וליתר ביטחון אנחנו נכנסים למרחב המוגן.
כלומר, חשוב לתת לילדים את ההרגשה שהם לא חשופים וחסרי הגנה אלא שיש בידינו את כל מה שצריך כדי להתגונן, וכדי להיות מוגנים צריך רק לשמור על כללי הבטיחות.

מעבר להסבר הראשוני, אתם צריכים להיות תגובתיים בלבד. כלומר, לענות על שאלות רק במידה ויהיו כאלה, ובאופן מותאם לגיל הילד. ההסבר צריך להיות קצר, ברור, ענייני ואמיתי.

הכי חשוב זה לתת לגיטימציה לכל רגש שעולה, כולל דאגה. כשאתם אומרים לילד "אל תדאג", אתם משאירים אולו לבד עם הדאגה שלו. התגובה לילד שחושש צריכה להיות מכילה ולא מבטלת, לדוגמא: "זה באמת מדאיג ולא נעים, אבל אנחנו עושים כל מה צריך כדי להיות מוגנים".

כמו כן, חשוב לשים לב לחשיפת הילדים לאמצעי התקשורת ולהגביל במידת הצורך.

אם יש לכם שאלות נוספות אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בפרטי.
בתפילה לשלווה ושלום לכל בית ישראל,
יעל

כיצד להתארגן עם הילדים בעת השמע האזעקה

תתאמו מראש מי מעיר איזה ילד ולוקח אותו למרחב המוגן, כדי לזרז את התהליך ולצמצם בלבול בזמן אמת. כשאתם מעירים את הילדים ומעבירים אותם למרחב המוגן, השתדלו לשמור על קור רוח ולהשרות עליהם מקסימום ביטחון. תסבירו להם בקצרה וברוגע לאן אתם לוקחים אותם גם אם הם נראים ישנים ואפופים.
תדאגו שבמרחב המוגן יהיו בקבוקי מים קטנים שקל לשתות מהם ומשחק או בובה שישרו ביטחון. למי שיש – מומלץ לשים סיר לילה, כדי שיוכלו לעשות את הצרכים שלהם במידת הצורך. אפשר גם לשים חבילת שוקולד, זה יכול לרומם את מצב הרוח במידה והילדים מגלים סימני לחץ וחרדה.

טיפ #15: "בלי לערב הורים…"

האם הרגשתם פעם שהמשפחה של בן/בת הזוג מתערבת לכם קצת יותר מידי בחיים? האם אתם מרגישים לפעמים בתחרות איתם?

תרגישו בנוח, זה קורה בבתים הכי טובים. זה מועצם ומודגש פעמים רבות באירועים משמעותיים במעגל החיים, כגון חתונה, לידה וכד'. כשאנחנו מתחתנים, בפועל נוצרת תת מערכת חדשה מתוך שתי תתי מערכות קודמות של משפחות המוצא. בספרות המקצועית קוראים לזה "חיבור משפחות באמצעות נישואין". אחת המשימות ההתפתחותיות הראשונות של הזוג הצעיר היא יצירת זהות זוגית, הנבדלת ממשפחות המוצא, וזאת על ידי העתקת הנאמנויות הבסיסיות ממשפחת המוצא, לתא המשפחתי החדש שנוצר. בפועל, על בני הזוג ללמוד כיצד לקבל החלטות משותפות, בכל אותם נושאים שבעבר נוהלו באופן אישי או שהוכתבו על-ידי משפחות המוצא.

כשמשימה התפתחותית זו לא מיושמת כהלכה, נראה פעמים רבות ריבים ותחושה של תחרות בין משפחת המוצא לבן/בת הזוג באשר ללגיטימיות של אמונות, ערכים ומנהגים שונים. מטופלים רבים מתארים תחושה של "תקועים בין הפטיש לסדן", והרגשה שלא משנה מה יעשו תמיד יהיה צד לא מרוצה.

טיפ: כפי שאני אומרת פעמים רבות, הזוגיות היא הבסיס של התא המשפחתי. הבסיס הזה חייב להיות חזק ומאוחד למען שלמות המשפחה. חישבו יחד מה חשוב לכם ומה נכון לכם במשפחה הגרעינית שלכם. קבלו החלטה מודעת, אילו ערכים, מנהגים ואמונות חשוב לכם לשמר ממשפחת המוצא ואילו לא. קבלו החלטות יחד, ותנהלו משא ומתן במידת הצורך. לכשהתקבלה החלטה זוגית, חשוב ביותר שתגבו אחד את השניה אל מול המשפחה המורחבת. אם אתם מרגישים שהמשפחה המורחבת מתערבת מידי לטעמכם – הציבו גבול ברור אך מכבד, והסבירו להם את ההבדל בין להיות מעורבים למתערבים.

טיפ #14: "צריך שניים לטנגו"

איזה דברים אתם אוהבים לעשות בשעות הפנאי שלכם? מהם התחביבים שאתם עוסקים בהם באופן שיגרתי? האם תחומי עניין אלה משותפים לכם ולבן/בת הזוג שלכם?

מגיל מאוד צעיר אנחנו מקפידים לשלוח את הילדים שלנו למגוון רחב של חוגים. חשוב לנו שהם יפתחו תחומי עניין ויעשירו את עצמם מעבר לשיגרה בגן או בבית הספר. הרבה פעמים אנחנו גם שמחים מאוד כשהם הולכים ביחד לחוג עם חבר או חברה טובים, כי ככה זה נעים יותר. ומה איתנו?

חלקנו הולכים לחוגים ומפתחים תחביבים ותחומי עניין מעבר לעבודה השגרתית שלנו, וחלקינו פחות. לרוב אני שומעת מבני הזוג על תחומי עניין ותחביבים אישיים שכל אחד עוסק בו בנפרד. זה קל ונוח, כי אז האחד/ת משגיח/ה על הילדים ומפנה את זמן האיכות האישי לשני/ה. ואכן, חשוב שלכל אחד יהיה גם את הפנאי האישי שלו. אבל כשזוגות מספרים לי על תחביב משותף, ניצוץ מיוחד מופיע להם בעיניים.

החל מלשחק יחד טניס ועד לריקודים לטיניים, תחביב משותף תורם רבות לחיזוק והעשרת הקשר הזוגי. העשייה המשותפת מקנה עושר חוויתי ושיח זוגי מסוג אחר. לעיתים העיסוק בתחביב טומן בחובו גם את הצורך לעבוד טוב כצוות, ובכך משפר את הכישורים הוורבליים שלנו ואת היכולת שלנו לעבוד בתאום. מעבר לכך, הרבה יותר כייף ונעים לנו לחלוק ולהתלהב כשיש לנו שותף אהוב לעשייה. באמצעות התחביב המשותף אנחנו בפועל מטפחים את החברות שנמצאת בבסיס הקשר הזוגי.

טיפ: מיצאו תחום עניין משותף אשר יכול לעניין את שניכם באותה מידה. חישבו יחד כיצד לשלב את העיסוק בתחום באופן שגרתי במהלך סדר היום המשפחתי שלכם. הקצו לכך משאבי זמן וכסף מתאימים. ההנאה מובטחת 🙂

טיפ #13: "מיתוס הטלפתיה"

האם קורה לכם שאתם מתאכזבים מבן/בת הזוג כי ציפיתם שהוא כבר ידע לבד מה חשוב לכם? האם אמרתם או חשבתם פעם "אם את/ה לא יודע לבד…אז זה כבר לא משנה"?

ישנו מיתוס שעובר מדור לדור, שזוג שאוהב אחד את השניה ונמצא יחד הרבה שנים, כבר אמור לתקשר כמעט ללא מילים. המיתוס מחזק את האמונה שמספיקה הבעת פנים ושפת גוף כזו או אחרת, כדי לדעת מה השני/ה מרגיש/ה או צריך/ה או רוצה.

אכן, עם השנים מתחזקת התקשורת הלא מילולית בין בני הזוג, ואף מתפתחת מעין שפה פרטית משלהם, שמחזקת את הקשר והאינטימיות הזוגית. יחד עם זאת, תקשורת לא מילולית אינה מדוייקת ועשויה להכיל גם אי הבנות ופרשנויות מוטעות, המובילות לכעס, אכזבה ותסכול. תקשורת זוגית יעילה, מבוססת על תקשורת מילולית ברורה ומדוייקת, הכוללת תאום ציפיות ריאליות.

טיפ: הציפיה שבן/בת הזוג ידעו לבד מה אנחנו רוצים או צריכים היא מאוד רומנטית ויפה, אך לא פרקטית. אם זה קורה, זה בגדר הפתעה נעימה. אך לצפות ולהתאכזב כשזה זה לא קורה, זה לא ריאלי.

כשמשהו חשוב לכם, אמרו זאת באופן ברור לבן/בת הזוג והסבירו מדוע זה חשוב לכם. יש יותר סיכוי שבן/בת הזוג יזכרו מה חשוב לכם, אם יבינו את הסיבה למשמעות שאתם מייחסים.