האם בן/בת הזוג שלכם נוסעים מטעם העבודה לחו"ל מפעם לפעם? האם יש מצבים נוספים בעטיים בן/בת הזוג אינו פנוי לקיים את התפקידים הקבועים שלו/שלה בבית?

בעבר, חלוקת התפקידים בין בני זוג היתה ברורה: האישה היתה "שרת הפנים" – עבדה בעבודות בתוך משק הבית והבעל היה "שר החוץ" – עבד מחוץ למשק הבית. לכל אחד מבני הזוג היו תפקידים בלעדיים וברורים. לא היתה כל ציפיה שבני הזוג יחליפו תפקידים, ולכן לא היתה ציפיה שבני הזוג ילמדו את התפקידים אחד של השניה. לדוגמא, לא היה מצופה מהגבר לבשל או לכבס, ובהתאמה לא היה מצופה מהאישה ללכת למוסך או לנהל את ענייני הבנק.

כיום, חלוקת התפקידים פתוחה למו"מ וזוגות רבים מתאימים אותה בהתאם להעדפות ויכולות אישיות. יחד עם זאת, בקרב זוגות רבים חלוקת התפקידים יחסית קבועה ולכל אחד מבני הזוג ברור מה בתחום האחריות שלו ומה בתחום האחריות של בן/בת הזוג. אך מה קורה כאשר אחד מבני הזוג אינו יכול להמשיך לשאת בעול התפקידים שלו, בשל נסיעה לחו"ל, מילואים, עומס או חס וחלילה מחלה? המשך תפקודה התקין של המערכת המשפחתית כולה תלוי, במצבים אלה, בגמישות התפקידית של בני הזוג.

טיפ: הקדישו זמן וסבלות ללמד וללמוד את כלל התפקידים של משק הבית, בתוכו ומחוצה לו. אומנם חלק מהשירותים ניתנים לרכישה במידת הצורך, אך לא כולם. גם אם בשיגרה אינכם נוהגים לעשות תפקיד מסויים, ואף סולדים ממנו, חשוב שתדעו את העקרונות הבסיסיים לביצועו. כמו כן, למידה הדדית של כלל התפקידים תאפשר לכם מידי פעם להחליף תפקידים ולגוון. גמישות היא אחד המשאבים המשמעותיים ביותר לניהול מערכות יחסים- היא הכוח המכריע פעמים רבות בין שבר להתמודדות.

מתי בפעם האחרונה יצאתם לדאבל-דייט?

זוגות עם ילדים קטנים מתקשים פעמים רבות למצוא זמן לבילוי זוגי. כשמתאפשר להם כבר לצאת הם מעדיפים לבלות באופן אינטימי, או מתקשים לתאם בהתראה קצרה עם זוג נוסף (שלרוב גם לו יש ילדים קטנים וקושי דומה למצוא זמן). בפעול יוצא שהם נפגשים עם חברים בהרכב משפחתי מלא או ללא בני/בנות זוג.

דאבל דייט משלב אלמנטים של בילוי זוגי יחד עם מפגש חברתי. הוא תורם לריענון השיח הזוגי ומעשיר את האינטראקציה הזוגית. אלמנטים אלה באים פחות לידי ביטוי בבילוי ללא בני/בנות זוג או בבילוי משפחתי – בו חלק משמעותי מתשומת הלב מופנית לטיפול והשגחה על הילדים.

זוגות רבים סיפרו לי שדרך כך ששמעו שיחה של בן/בת הזוג שלהם עם אדם אחר, הם נחשפו לרעיונות או מחשבות שלא היו מודעים אליהם בעבר אצל בן/בת זוגם/ן. הגילוי הוביל לשיח זוגי חדש שהעשיר את הקשר. החלפת רעיונות ודעות מול זוג חברים יגרה פעמים רבות העמקת השיח גם בתום הדייט ברובד הזוגי.

כמו כן, באופן טבעי כשאנחנו נפגשים עם זוג נוסף אנו עסוקים כך או אחרת בהשוואה מולם. השוואתיות סבירה עשויה להיות בעלת ערך חיובי לזוגיות. היא מאפשרת לנו לבחון מחדש דברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו ועשויה להביא אותנו לרענן את מערכת היחסים ולעשות בה שינויים רצויים בהתאם לבדיקה המחודשת.

 טיפ: נסו לתאם אחת לחודשיים שלושה בילוי זוגי עם זוגות חברים נוספים. חישבו יחד, אילו מזוגות החברים שלכם מעניינים את שניכם במידה דומה. תאמו עמם מספיק זמן מראש בכדי שתוכלו להתארגן בהתאם. מומלץ לבחור בילוי המשלב אפשרות לנהל שיחה.

גם אם אינכם שומרי מסורת, יום כיפור מביא עמו הזדמנות להתבוננות פנימית:

באיזו מידה קל או קשה לכם לבקש סליחה? באיזו מידה קל או קשה לכם למחול על עוול שנעשה לכם? האם אתם "שומרים בבטן" או מלבנים את הדברים שמפריעים לכם?

אחד הרגעים הקשים ביותר בטיפול זוגי הם כאשר אחד מבני הזוג או שניהם פגועים עד כדי כך שהם מתקשים לסלוח על דברים שנעשו בעבר. לרוב הקושי נובע ממנגנון הגנה ששומר מפני פגיעה חוזרת. במצבים אלה הקושי למחול מאיים על המשכיות מערכת היחסים. זוגות אשר מתקשים להתמודד עם אתגר המחילה עשויים לעמוד בפני פרידה. לעיתים מדובר בארוע גדול ומשמעותי בחיי הזוג ולעיתים זהו רצף מתמשך של ארועים פוגעניים שלא לובנו כהלכה.

כשאנחנו נוטרים טינה אנחנו בפועל מכבידים על עצמינו ומסתובבים ללא הרף עם שק של כאב. מצד אחד, אנחנו פוחדים לעזוב את השק, כיוון שהוא מזכיר לנו שאנחנו צריכים להישמר ולהיזהר. מצד שני, הוא מכביד עלינו ומקשה עלינו להתפתח ולהיפתח להזדמנויות חדשות. באופן דומה, כשאנחנו נמנעים מלבקש סליחה, אנחנו סוחבים עמנו שק של אשמה ובושה. גם הימנעות זו, נובעת ממנגנון הגנה שלכאורה שומר עלינו מתחושות של חולשה ופגיעות.

 טיפ: פנו זמן רגשי להתבוננות פנימית ובדקו עם עצמכם: האם יש "שקים" של כאב או אשמה שהייתם רוצים להשתחרר מהם? מה מקשה עליכם להרפות אותם? האם יש לכם רווח משני מלהמשיך ולסחוב אותם? עשו עם עצמכם חשבון של רווח מול הפסד – האם אתם יותר מרוויחים או מפסידים מסחיבת השקים? אם הגעתם למסקנה שתרוויחו יותר מלשחרר – פשוט תרפו!

אסיים בסיפור יפהפה ששלחו לי לאחרונה שנקרא "רוחות של סליחה":

"מספרים על שני חברים שהלכו יחד במדבר. במהלך המסע, החל להתעורר בין השניים ויכוח סוער וחבר אחד סטר על לחיו של החבר השני. החבר שקיבל את הסטירה לא החזיר מכה ולא אמר מילה רעה. במקום זה הוא הרים מקל וכתב על החול: היום, החבר הכי טוב שלי סטר לי בפרצוף!

השניים המשיכו במסעם, עד שמצאו נווה מדבר והחליטו לטבול בו. החבר האחד נכנס למים ושכשך בהם בלי בעיה ואילו החבר השני, שקיבל את הסטירה, נסחף לאיזור של מים עמוקים והחל לטבוע. חברו מיהר לשחות לעברו ולמשות אותו אל הגדה. לאחר שהתאושש, חרט החבר על האבן הקרובה: היום החבר הכי טוב שלי הציל את חיי!

החבר שסטר והציל מטביעה, הסתכל בו בפליאה ושאל: אחרי שפגעתי בך כתבת בחול ועכשיו אתה חורט על אבן – למה? הסתכל עליו החבר השני וענה: כשמישהו פוגע בנו אנחנו צריכים לכתוב את זה על חול כדי שרוחות של סליחה יוכלו למחוק מה שהיה, אבל כשמשהו טוב קורה או כשמישהו עושה עבורינו דבר נפלא, עלינו לחרוט זאת באבן כך ששום רוח לא תוכל לטשטש את מה שהיה".

*מקור הסיפור אינו ידוע לי. אשמח לכתוב קרדיט במידה וימצא המקור.

ראש השנה זו הזדמנות חגיגית לעשות חשבון נפש: מה השגתי בשנה שחלפה? מה כבר לא משרת אותי או מעכב אותי, והייתי רוצה להשאיר מאחור? מה אני מאחל לעצמי ורוצה להשיג בשנה הבאה עלי לטובה?

לרוב אנחנו נוהגים לעשות חשבון נפש ברמה האישית. הפעם אני מציעה לכם לעשות זאת ביחד עם בן/בת הזוג שלכם!

• תקבעו יחד "פגישת עבודה", בבית או בבית קפה, באווירה נינוחה וללא הפרעות.
• ספרו אחד לשניה מה לדעתכם ההישגים המשמעותיים שלכם יחד בשנה שחלפה. מה היה משמעותי עבורכם ברמה הזוגית?
• חישבו יחד, אילו דפוסים בזוגיות שלכם הייתם רוצים להשאיר מאחור. יתכן שאלה היו דפוסים שבעבר שרתו אתכם וכיום הם כבר לא רלוונטיים ואף מעכבים אתכם. בחרו באופן מודע לזנוח דפוסים פוגעניים.
• הציבו לעצמכם יעדים ישימים לשנה החדשה, והתחייבו לפעול להשיגם יחד בשיתוף פעולה.
• רשמו באופן מסודר מה בחרתם לזנוח ומה התחייבתם להשיג. כך, בעוד שנה מהיום תוכלו לעבור יחד על הרשימה ולבדוק האם עמדתם ביעדים. במידת הצורך, תוכלו לעשות מקצה שיפורים מתוך הניסיון והלמידה מהשנה שחלפה.

האם הרגשתם פעם שהמשפחה של בן/בת הזוג מתערבת לכם קצת יותר מידי בחיים? האם אתם מרגישים לפעמים בתחרות איתם?

תרגישו בנוח, זה קורה בבתים הכי טובים. זה מועצם ומודגש פעמים רבות באירועים משמעותיים במעגל החיים, כגון חתונה, לידה וכד'. כשאנחנו מתחתנים, בפועל נוצרת תת מערכת חדשה מתוך שתי תתי מערכות קודמות של משפחות המוצא. בספרות המקצועית קוראים לזה "חיבור משפחות באמצעות נישואין". אחת המשימות ההתפתחותיות הראשונות של הזוג הצעיר היא יצירת זהות זוגית, הנבדלת ממשפחות המוצא, וזאת על ידי העתקת הנאמנויות הבסיסיות ממשפחת המוצא, לתא המשפחתי החדש שנוצר. בפועל, על בני הזוג ללמוד כיצד לקבל החלטות משותפות, בכל אותם נושאים שבעבר נוהלו באופן אישי או שהוכתבו על-ידי משפחות המוצא.

כשמשימה התפתחותית זו לא מיושמת כהלכה, נראה פעמים רבות ריבים ותחושה של תחרות בין משפחת המוצא לבן/בת הזוג באשר ללגיטימיות של אמונות, ערכים ומנהגים שונים. מטופלים רבים מתארים תחושה של "תקועים בין הפטיש לסדן", והרגשה שלא משנה מה יעשו תמיד יהיה צד לא מרוצה.

טיפ: כפי שאני אומרת פעמים רבות, הזוגיות היא הבסיס של התא המשפחתי. הבסיס הזה חייב להיות חזק ומאוחד למען שלמות המשפחה. חישבו יחד מה חשוב לכם ומה נכון לכם במשפחה הגרעינית שלכם. קבלו החלטה מודעת, אילו ערכים, מנהגים ואמונות חשוב לכם לשמר ממשפחת המוצא ואילו לא. קבלו החלטות יחד, ותנהלו משא ומתן במידת הצורך. לכשהתקבלה החלטה זוגית, חשוב ביותר שתגבו אחד את השניה אל מול המשפחה המורחבת. אם אתם מרגישים שהמשפחה המורחבת מתערבת מידי לטעמכם – הציבו גבול ברור אך מכבד, והסבירו להם את ההבדל בין להיות מעורבים למתערבים.

איזה דברים אתם אוהבים לעשות בשעות הפנאי שלכם? מהם התחביבים שאתם עוסקים בהם באופן שיגרתי? האם תחומי עניין אלה משותפים לכם ולבן/בת הזוג שלכם?

מגיל מאוד צעיר אנחנו מקפידים לשלוח את הילדים שלנו למגוון רחב של חוגים. חשוב לנו שהם יפתחו תחומי עניין ויעשירו את עצמם מעבר לשיגרה בגן או בבית הספר. הרבה פעמים אנחנו גם שמחים מאוד כשהם הולכים ביחד לחוג עם חבר או חברה טובים, כי ככה זה נעים יותר. ומה איתנו?

חלקנו הולכים לחוגים ומפתחים תחביבים ותחומי עניין מעבר לעבודה השגרתית שלנו, וחלקינו פחות. לרוב אני שומעת מבני הזוג על תחומי עניין ותחביבים אישיים שכל אחד עוסק בו בנפרד. זה קל ונוח, כי אז האחד/ת משגיח/ה על הילדים ומפנה את זמן האיכות האישי לשני/ה. ואכן, חשוב שלכל אחד יהיה גם את הפנאי האישי שלו. אבל כשזוגות מספרים לי על תחביב משותף, ניצוץ מיוחד מופיע להם בעיניים.

החל מלשחק יחד טניס ועד לריקודים לטיניים, תחביב משותף תורם רבות לחיזוק והעשרת הקשר הזוגי. העשייה המשותפת מקנה עושר חוויתי ושיח זוגי מסוג אחר. לעיתים העיסוק בתחביב טומן בחובו גם את הצורך לעבוד טוב כצוות, ובכך משפר את הכישורים הוורבליים שלנו ואת היכולת שלנו לעבוד בתאום. מעבר לכך, הרבה יותר כייף ונעים לנו לחלוק ולהתלהב כשיש לנו שותף אהוב לעשייה. באמצעות התחביב המשותף אנחנו בפועל מטפחים את החברות שנמצאת בבסיס הקשר הזוגי.

טיפ: מיצאו תחום עניין משותף אשר יכול לעניין את שניכם באותה מידה. חישבו יחד כיצד לשלב את העיסוק בתחום באופן שגרתי במהלך סדר היום המשפחתי שלכם. הקצו לכך משאבי זמן וכסף מתאימים. ההנאה מובטחת 🙂

האם קורה לכם שאתם מתאכזבים מבן/בת הזוג כי ציפיתם שהוא כבר ידע לבד מה חשוב לכם? האם אמרתם או חשבתם פעם "אם את/ה לא יודע לבד…אז זה כבר לא משנה"?

ישנו מיתוס שעובר מדור לדור, שזוג שאוהב אחד את השניה ונמצא יחד הרבה שנים, כבר אמור לתקשר כמעט ללא מילים. המיתוס מחזק את האמונה שמספיקה הבעת פנים ושפת גוף כזו או אחרת, כדי לדעת מה השני/ה מרגיש/ה או צריך/ה או רוצה.

אכן, עם השנים מתחזקת התקשורת הלא מילולית בין בני הזוג, ואף מתפתחת מעין שפה פרטית משלהם, שמחזקת את הקשר והאינטימיות הזוגית. יחד עם זאת, תקשורת לא מילולית אינה מדוייקת ועשויה להכיל גם אי הבנות ופרשנויות מוטעות, המובילות לכעס, אכזבה ותסכול. תקשורת זוגית יעילה, מבוססת על תקשורת מילולית ברורה ומדוייקת, הכוללת תאום ציפיות ריאליות.

טיפ: הציפיה שבן/בת הזוג ידעו לבד מה אנחנו רוצים או צריכים היא מאוד רומנטית ויפה, אך לא פרקטית. אם זה קורה, זה בגדר הפתעה נעימה. אך לצפות ולהתאכזב כשזה זה לא קורה, זה לא ריאלי.

כשמשהו חשוב לכם, אמרו זאת באופן ברור לבן/בת הזוג והסבירו מדוע זה חשוב לכם. יש יותר סיכוי שבן/בת הזוג יזכרו מה חשוב לכם, אם יבינו את הסיבה למשמעות שאתם מייחסים.

איך אתם מרגישים כשאת מספרים על משהו שקרה לכם ויישר מקבלים עצות איך לפעול?

זוגות לעיתים מספרים לי שאחת הסיבות לכך שהפסיקו לספר דברים אחד לשניה היתה שחוו את הצד השני כביקורתי. כל פעם כששיתפו בחוויה, מהר מאוד נקטעו וקיבלו רשימה של עצות או תובנות שכלל לא ביקשו. הם חוו את הצד השני כביקורתי ולא קשוב לצרכים שלהם. בשל כך התאכזבו והחלו לצמצם את רמת השיתוף בהדרגה, מתוך מנגנון של הגנה עצמית.

לפעמים אנחנו רוצים לשתף בחוויה ולא בבעיה. גם אם היתה בעיה, יתכן שכבר פתרנו אותה או שיש לנו רעיון מגובש לפתרון, וכל מה שאנו זקוקים לו היא אוזן קשבת ותמיכה רגשית. מגדרית, לרוב גברים נוטים לתכליתיות וגישה של פתרון בעיות, אשר לעיתים מקשה עליהם את ההבנה של מהות ההקשבה לשם ההקשבה בלבד. אך גם הם מהר מאוד לומדים מתי מצופה מהם להקשיב, ומתי תתקבל בברכה עצתם המלומדת.

טיפ: זיכרו את הכלל הפשוט: "עצה מבקשים – לא נותנים". כלומר, כשבן/בת הזוג יהיו מעוניינים בעצה, הם יבקשו אותה באופן ישיר: "מה דעתך?" "מה את/ה היית עושה?" ואם הם לא מבקשים עצה…אין צורך לתת אחת. אם בכל זאת חשוב לכם להביע דעה, תשאלו את בן/בת הזוג: "את/ה רוצה לשמוע מה דעתי? יתכן שתתקלו בסירוב. כבדו סירוב זה, ללא כעס או תסכול. יתכן שכשבן/בת הזוג יהיו בשלים או פנויים יותר רגשית לשמוע דעות נוספות, הם יפנו אליכם לעצה.

מתי בפעם האחרונה הפתעתם את בן/בת הזוג שלכם? מתי הפעם האחרונה שהפתיעו אתכם?

ילדים מאוד אוהבים הפתעות. הם מתרגשים מההפתעות הכי קטנות, ולכן כייף ונעים להפתיע אותם. כמבוגרים, לפעמים אנחנו שוכחים את חדוות ההפתעה ומחליפים באותה בחדוות השליטה. אך גם ה control freak הגדול ביותר נהנה מידי פעם מהפתעה קטנה שמביעה מחשבה והשקעה אישית.

זוגות רבים מפתיעים אחד את השניה באופן הכי טבעי בשלב החיזור, אך עם השנים מנהגים אלה הולכים ודועכים. הפתעה קטנה ומשמחת עושה פלאים למערכת יחסים שנכנסת לשיגרה ומונוטוניות עם השנים. היא גם יכולה להיות התחלה טובה לפיוס שלפעמים קשה ליזום. אך בעיקר היא מעבירה את המסר המשמעותי – "חשבתי עליך!"

טיפ: חישבו על דרכים יצירתיות ונעימות להפתיע את בן/בת הזוג שלכם בשיגרה. זה יכול להיות פתק ששמתם לו/לה בסנדוויץ' שנלקח ליום עבודה, שי קטן שחזרתם איתו הביתה, הכנת מנה אהובה או כל דבר אחר שאתם יודעים שבן/בת הזוג אוהבים. זיכרו, הפתעות גדולות לא תמיד מתאימות לכל אחד, במיוחד לאלו שאוהבים לשלוט ולבחור לבד דברים משמעותיים. מה גם, שקשה מאוד לשמור על רצף הפתעות גדולות באופן שיגרתי.

איך אתם נפרדים לשלום בבוקר? איך אתם מקבלים את פני בן/בת הזוג שלכם/ן כשמגיע/ה הביתה אחרי יום שלם שלא נפגשתם?

בגן של הילדים שלי יש חלון גדול שניתן לו השם "חלון האהבה". דרך החלון הזה נפרדים כל הורי הגן בבוקר מהילדים שלהם עם נשיקה וברכה קבועה "שיהיה לך יום נפלא!" איזה דרך נהדרת להיפרד ולהתחיל את היום עם חיוך על הפנים.

באותה טבעיות של חום ואהבה שאנחנו נפרדים מהילדים בבוקר, כך אנו מקבלים את פניהם בסוף היום – עם חיבוק גדול ושמחה מהמפגש המחודש. לא משנה כמה אנחנו לחוצים בזמן, עייפים או טרודים, אנחנו מפנים את שני הרגעים האלה ביום ונותנים תשומת לב אישית לומר שלום.

לצערי, אני שומעת בקליניקה שלי לא פעם, שלמרות שעם הילדים קיימת ההקפדה על שני רגעים אלה, בזוגיות היא נשכחת. לא מכוונה רעה או מכעס…אלא פשוט מהזנחה. לפעמים זה כי הילדים ישר קופצים עלינו…ואז זה כבר נשכח, ולפעמים זה סתם לא במודעות.

טיפ: הקפידו לומר שלום לבן/בת הזוג שלכם באופן אישי וחם. תנו נשיקה או חיבוק, הסתכלו ולו לרגע, היישר בעיניים וברכו אותו/ה. לא משנה כמה אתם עסוקים, לחוצים או עייפים, תתחברו אחד לשניה גם אם זה לרגע קט. אם אתם אלו שיוצאים ראשונים או חוזרים אחרונים, הכי טבעי שאתם תזמו את המחווה, מאחר ואתם אלו שבפועל יוזמים את שינוי המצב הקיים.