האם קורה לכם שאתם מתאכזבים מבן/בת הזוג כי ציפיתם שהוא כבר ידע לבד מה חשוב לכם? האם אמרתם או חשבתם פעם "אם את/ה לא יודע לבד…אז זה כבר לא משנה"?

ישנו מיתוס שעובר מדור לדור, שזוג שאוהב אחד את השניה ונמצא יחד הרבה שנים, כבר אמור לתקשר כמעט ללא מילים. המיתוס מחזק את האמונה שמספיקה הבעת פנים ושפת גוף כזו או אחרת, כדי לדעת מה השני/ה מרגיש/ה או צריך/ה או רוצה.

אכן, עם השנים מתחזקת התקשורת הלא מילולית בין בני הזוג, ואף מתפתחת מעין שפה פרטית משלהם, שמחזקת את הקשר והאינטימיות הזוגית. יחד עם זאת, תקשורת לא מילולית אינה מדוייקת ועשויה להכיל גם אי הבנות ופרשנויות מוטעות, המובילות לכעס, אכזבה ותסכול. תקשורת זוגית יעילה, מבוססת על תקשורת מילולית ברורה ומדוייקת, הכוללת תאום ציפיות ריאליות.

טיפ: הציפיה שבן/בת הזוג ידעו לבד מה אנחנו רוצים או צריכים היא מאוד רומנטית ויפה, אך לא פרקטית. אם זה קורה, זה בגדר הפתעה נעימה. אך לצפות ולהתאכזב כשזה זה לא קורה, זה לא ריאלי.

כשמשהו חשוב לכם, אמרו זאת באופן ברור לבן/בת הזוג והסבירו מדוע זה חשוב לכם. יש יותר סיכוי שבן/בת הזוג יזכרו מה חשוב לכם, אם יבינו את הסיבה למשמעות שאתם מייחסים.

איך אתם מרגישים כשאת מספרים על משהו שקרה לכם ויישר מקבלים עצות איך לפעול?

זוגות לעיתים מספרים לי שאחת הסיבות לכך שהפסיקו לספר דברים אחד לשניה היתה שחוו את הצד השני כביקורתי. כל פעם כששיתפו בחוויה, מהר מאוד נקטעו וקיבלו רשימה של עצות או תובנות שכלל לא ביקשו. הם חוו את הצד השני כביקורתי ולא קשוב לצרכים שלהם. בשל כך התאכזבו והחלו לצמצם את רמת השיתוף בהדרגה, מתוך מנגנון של הגנה עצמית.

לפעמים אנחנו רוצים לשתף בחוויה ולא בבעיה. גם אם היתה בעיה, יתכן שכבר פתרנו אותה או שיש לנו רעיון מגובש לפתרון, וכל מה שאנו זקוקים לו היא אוזן קשבת ותמיכה רגשית. מגדרית, לרוב גברים נוטים לתכליתיות וגישה של פתרון בעיות, אשר לעיתים מקשה עליהם את ההבנה של מהות ההקשבה לשם ההקשבה בלבד. אך גם הם מהר מאוד לומדים מתי מצופה מהם להקשיב, ומתי תתקבל בברכה עצתם המלומדת.

טיפ: זיכרו את הכלל הפשוט: "עצה מבקשים – לא נותנים". כלומר, כשבן/בת הזוג יהיו מעוניינים בעצה, הם יבקשו אותה באופן ישיר: "מה דעתך?" "מה את/ה היית עושה?" ואם הם לא מבקשים עצה…אין צורך לתת אחת. אם בכל זאת חשוב לכם להביע דעה, תשאלו את בן/בת הזוג: "את/ה רוצה לשמוע מה דעתי? יתכן שתתקלו בסירוב. כבדו סירוב זה, ללא כעס או תסכול. יתכן שכשבן/בת הזוג יהיו בשלים או פנויים יותר רגשית לשמוע דעות נוספות, הם יפנו אליכם לעצה.

מתי בפעם האחרונה הפתעתם את בן/בת הזוג שלכם? מתי הפעם האחרונה שהפתיעו אתכם?

ילדים מאוד אוהבים הפתעות. הם מתרגשים מההפתעות הכי קטנות, ולכן כייף ונעים להפתיע אותם. כמבוגרים, לפעמים אנחנו שוכחים את חדוות ההפתעה ומחליפים באותה בחדוות השליטה. אך גם ה control freak הגדול ביותר נהנה מידי פעם מהפתעה קטנה שמביעה מחשבה והשקעה אישית.

זוגות רבים מפתיעים אחד את השניה באופן הכי טבעי בשלב החיזור, אך עם השנים מנהגים אלה הולכים ודועכים. הפתעה קטנה ומשמחת עושה פלאים למערכת יחסים שנכנסת לשיגרה ומונוטוניות עם השנים. היא גם יכולה להיות התחלה טובה לפיוס שלפעמים קשה ליזום. אך בעיקר היא מעבירה את המסר המשמעותי – "חשבתי עליך!"

טיפ: חישבו על דרכים יצירתיות ונעימות להפתיע את בן/בת הזוג שלכם בשיגרה. זה יכול להיות פתק ששמתם לו/לה בסנדוויץ' שנלקח ליום עבודה, שי קטן שחזרתם איתו הביתה, הכנת מנה אהובה או כל דבר אחר שאתם יודעים שבן/בת הזוג אוהבים. זיכרו, הפתעות גדולות לא תמיד מתאימות לכל אחד, במיוחד לאלו שאוהבים לשלוט ולבחור לבד דברים משמעותיים. מה גם, שקשה מאוד לשמור על רצף הפתעות גדולות באופן שיגרתי.

איך אתם נפרדים לשלום בבוקר? איך אתם מקבלים את פני בן/בת הזוג שלכם/ן כשמגיע/ה הביתה אחרי יום שלם שלא נפגשתם?

בגן של הילדים שלי יש חלון גדול שניתן לו השם "חלון האהבה". דרך החלון הזה נפרדים כל הורי הגן בבוקר מהילדים שלהם עם נשיקה וברכה קבועה "שיהיה לך יום נפלא!" איזה דרך נהדרת להיפרד ולהתחיל את היום עם חיוך על הפנים.

באותה טבעיות של חום ואהבה שאנחנו נפרדים מהילדים בבוקר, כך אנו מקבלים את פניהם בסוף היום – עם חיבוק גדול ושמחה מהמפגש המחודש. לא משנה כמה אנחנו לחוצים בזמן, עייפים או טרודים, אנחנו מפנים את שני הרגעים האלה ביום ונותנים תשומת לב אישית לומר שלום.

לצערי, אני שומעת בקליניקה שלי לא פעם, שלמרות שעם הילדים קיימת ההקפדה על שני רגעים אלה, בזוגיות היא נשכחת. לא מכוונה רעה או מכעס…אלא פשוט מהזנחה. לפעמים זה כי הילדים ישר קופצים עלינו…ואז זה כבר נשכח, ולפעמים זה סתם לא במודעות.

טיפ: הקפידו לומר שלום לבן/בת הזוג שלכם באופן אישי וחם. תנו נשיקה או חיבוק, הסתכלו ולו לרגע, היישר בעיניים וברכו אותו/ה. לא משנה כמה אתם עסוקים, לחוצים או עייפים, תתחברו אחד לשניה גם אם זה לרגע קט. אם אתם אלו שיוצאים ראשונים או חוזרים אחרונים, הכי טבעי שאתם תזמו את המחווה, מאחר ואתם אלו שבפועל יוזמים את שינוי המצב הקיים.

באיזה שעה אתם הולכים לישון? מאוחר? מוקדם? אתם נכנסים ביחד למיטה? או כל אחד/ת בשעה אחרת?

אמנם אף פעם לא עשיתי סקר בנושא, אבל אני יכולה לומר בוודאות מוחלטת שזוגות רבים מאוד לא נכנסים למיטה באותה שעה. אני שומעת מזוגות רבים בקליניקה שהם פשוט לא מסונכרנים בנושא זה. אחד/ת מבני הזוג מתעייף מוקדם יותר מהשני/ה. אחד ציפור לילה בעוד שהשנייה יותר אישה של בוקר. אחת אוהבת להיכנס למיטה עם ספר לפני השינה, והשני נרדם מול הטלויזיה בסלון. וזה עוד לפני שבכלל התייחסתי להשלמת שעות עבודה מהבית עד השעות הקטנות של הלילה, מיילים, פורומים, פייסבוק וכד'.

ולמה זה בכלל משנה לי כמטפלת זוגית? כיוון שסטטיסטית כשבני זוג לא נכנסים ביחד באותה שעה למיטה, הסיכוי לאינטימיות וסקס יורד משמעותית. איכות ותדירות האינטימיות המינית היא אחת מאבני הבוחן של מערכת היחסים. פעמים רבות היא נזנחת כחלק מהשחיקה הכוללת במערכת היחסים. ולפעמים "משיכת זמן" מול הטלויזיה או המחשב היא כלי (במודע או שלא במודע) של אחד מבני הזוג, במטרה להימנע מקרבה אינטימית.

טיפ: אחת הדרכים הפשוטות והיעילות לשפר את האינטימיות הרגשית והמינית במערכת היחסים הזוגית היא להקפיד להיכנס למיטה באותה שעה. פעולה פשוטה ובסיסית זו יוצרת הזדמנות לקרבה רגשית ופיזית. היו מודעים לכך ועשו מאמץ להיות מסונכרנים. לפעמים כדאי ואפשר לדחות דברים למחרת או להפסיק פעילות מסויימת באופן מכוון ומודע, במטרה ליצור קרבה ולשמר מערכת יחסים טובה ומספקת.

איך מתבצעת חלוקת התפקידים ביניכם? האם אתם מתאמים מראש מה כל אחד עושה או שפשוט "זורמים"?

בחלוקת התפקידים המסורתית שהיתה נהוגה בעבר היה יתרון אחד מובהק – כל אחד/ת ידע/ה בדיוק מה מצופה ממנו/ה. היה ברור, ללא מילים, מה התפקידים של הגבר ומה של האישה. כיום, מצד אחד יש בידינו את חופש הבחירה, מצד שני חסרים לנו קווים מנחים לפעולה. כלומר, כל זוג בונה לעצמו את חלוקת התפקידים המתאימה לו, בהתאם לשינויים החלים במעגל החיים. בפועל, חלוקת התפקידים נמצאת כל הזמן בתהליכי שינוי והתאמה למצב חדש. במקביל, כמות שעות העבודה מחוץ לבית גדלה משמעותית וכך גם הציפיות שלנו בכל הקשור לזמן איכות שאנו מבלים עם ילדינו.

איך מספיקים הכל ביעילות ובלי כעסים או אכזבות?

טיפ: סגלו לעצמכם מנהג לפתוח יחד יומנים ביום קבוע כל שבוע (מומלץ מוצ"ש או ראשון בבוקר). הגדירו ביחד יעדים לשבוע הקרוב, ובידקו האם עמדתם ביעדים מהשבוע שעבר. במידה ולא עמדתם ביעדים – בידקו מדוע (המנעו מהאשמות), הפיקו לקחים ובצעו את ההתאמות הנדרשות. כשאתם מגדירים יעדים, דאגו לקבוע מראש מי אחראי על איזו משימה ומה לוחות הזמנים שלה?

לדוגמא: קניות בסופר – האם יש יום ספציפי שחשוב שיהיו מצרכים מסויימים בבית? האם לערוך את הקניות אינטרנטית או פיזית? מי מכין את הרשימה ומי אחראי על ביצוע הרכישה בפועל? מי נמצא בבית ומתי כדי לקבל את המישלוח?

הכירו היטב את לוחות הזמנים של בן/בת הזוג ושאר בני המשפחה. דאגו לפנות זמן מוגדר מראש לזמן איכות זוגי והורי כאחד. התאימו את חלוקת התפקידים שלכם בהתאם לשינויים החלים ללא הרף לאורך מעגל החיים. קחו בחשבון שיהיו בלת"מים ושינויים של הרגע האחרון. השתדלו להיות יצירתיים, גמישים ועם ציפיות ריאליות.

האם אתם מגדירים את הזוגיות שלכם כשותפות? איפה שותפות זו באה לידי ביטוי?

פעמים רבות מגיעות אלי נשים לקליניקה ואומרות לי "אני רוצה שותף!" "הכל על הכתפיים שלי!", "אם אני לא אומרת מה צריך לעשות, לא נעשה דבר…" בברור מהיר עולה שלא תמיד הן באמת רוצות שותף…אלא יותר חייל טוב ואמין שמבצע פקודות בזמן סביר. בפועל, הן אוהבות לקבל החלטות משמעותיות בבית ובמשפחה ללא עוררין, אוהבות שהדברים מתבצעים בדיוק כמו שהן רוצות ולא באמת רוצות שותף לניהול, אלא יותר שותף לביצוע. הן מתקשות "לשחרר" ואז מרגישות שחיקה ועומס. מעבר לכך, הן שוכחות "לספור" את המשימות שבן זוגן עושה, שבהן הן ממש לא מעוניינות לקחת חלק.

חשוב להבין שבשותפות מלאה מוותרים על זכות הווטו! שותפות מצריכה השקעה של זמן ואנרגיה להקשבה וניהול משא ומתן. הדעות של שני הצדדים בעלי משקל וערך זהה, ואין דרך אחת נכונה לביצוע המשימות.

טיפ: חישבו טוב, איזה סוג של שותפות מתאימה לכם? הכירו בכך ששותפות מלאה, כרוכה גם בוויתורים, במקביל לרווחים הצפויים ממנה. במידה והגעתם למסקנה שאצלכם מתקיימת שותפות רק בביצוע המשימות (ולא בקבלת ההחלטות), חשוב שהציפיות וחלוקת התפקידים תהיינה ברורות. מעל לכל, חשוב שהציפיות יהיו ריאליות – כש"משחררים" משימה לביצוע של משהו אחר, רוב הסיכויים שהיא תעשה באופן שונה מהאופן שבו אנחנו היינו מבצעים אותה.

מתי פעם אחרונה יצאתם לדייט? כל כמה זמן יוצא לכם לצאת לבלות יחד? האם אתם מרגישים שזה מספיק, או שהייתם רוצים יותר?

קריירה, ילדים, נקיונות, בישולים…לפעמים יש הרגשה שכל אלה קודמים לזוגיות. זוגות שמגיעים אלי לקליניקה מתלוננים לא פעם על שחיקה מאוד גדולה וג'ינגול בלתי פוסק בין משימות שלא סובלות דיחוי. הדבר היחיד שלא דורש תשומת לב מיידית זו הזוגיות. והעייפות…העייפות לפעמים גוברת על הכל… כך, הזוגיות נזנחת ונשחקת לאט לאט.

טבעי שבג'אגלינג מפעם פעם יפלו כדורים, אבל חשוב ביותר לשים לב שלא אותו כדור ייפול כל הזמן!!! אני תמיד מזכירה למטופלים שלי שכל הדברים עליהם הם עומלים כל כך קשה – הבית, הילדים…הכל יושב על בסיס הזוגיות שלהם. אם הבסיס לא יציב, הכל ייפול יחד איתו!

טיפ: פנו זמן קבוע ביומן לזוגיות שלכם. דייטים יכולים להיות לסירוגין מחוץ לבית ובתוכו! מומלץ לצאת ולבלות מחוץ לבית לפחות פעם בחודש, ולבלות בדייט זוגי בתוך הבית לפחות פעם בשבוע. דייט בתוך הבית יכול להיות צפייה משותפת בסרט, ארוחת ערב רומנטית אחרי שהילדים הלכו לישון או כל דבר אחר שאתם נהנים לעשות יחד.